יש לי אישה, זאת אמא שלך...
בפנים אני והוא כמו איש אחד. בחוץ שקיעה של יום שני, יש לנו ארץ - למה עוד אחת? מביט מבעד לזגוגית, עכשיו ילדי שלי איתי הולך. איתו הלכתי דרך העיניים שכבר אין לי אבי ישן, זקן ומסתגר. חברים למן מסע כזה בחורף כבר חסר לי, האם יתנו לנו בכלל להיכנס. תגיד שואל אותי האם, עיניים יש כדי להסתכל. מביט מבעד לשלטים, משהו חורק בזיכרון. שב ילד, שב למה להתרפק פעם זה הכל היה ורוד, גשם כבר יורד וזה חורף
יש לי אישה, זאת אמא שלך...
אולי קיימת ארץ חדשה. לא, גן העדן לא קיים, אביך הוא ימות גם יום אחד. מזמן, היא מתה די מזמן לא כל האנשים נולדו רעים. אני אומר לך שב. שב ילד, שב. שכל חייה עשתה מעשים טובים. קראתי בעיתון על אחת בת מאה, ומצלם כדי שנזכור מה שהיה. מכחיש שקר לו חושב שגן העדן מדוייק שולף מצלמה של כיס, חלב בשפע זה לא אומר ניסים, אני אומר לך שב. שב ילד, שב. לא נדרוס אותן, אנחנו לא דורסים. שתי כבשים עולות על אם הדרך
לא נגיע, נגיע, נגיע לארץ חדשה. לא נגיע לארץ חדשה אם לא נאט, לא נביט, לא נשים לב לפרטים, ניסע, ניסע, אולי נגיע עד מחר, יש לי אישה, זאת אמא שלך
נראה לא אנושי וגם פוחד. מוזר איך האויב הזר עיניים יש לו רגישות, כן כן. מביט מבעד לזגוגית, אתה גם אבא, אתה גם בן אדם. שנינו במנוסה, הכל פה זז, אומר לי רגליו קצרות אבל ראשו חכם חבר למן מסע כזה בחורף מסתכל בי. וערבים מתפללים כי איזה חג. בחוץ שקיעה של יום שני, יש לנו ארץ למה עוד אחת, מביט מבעד לזגוגית, ושנינו נוסעים בדרכי עפר. אני אומר לך שב שב ילד שב, תל אביב חסומה וגם חיפה. גשם כבר יורד וזה חורף
